הרכב האוויר

האוויר שאנו נושמים הוא תערובת של גזים שונים. באוויר החדר יש כ 78% גז חנקן, כ 21% גז חמצן, כ 0.03% פחמן דו חמצני והשאר גזים נוספים המהווים פחות מאחוז אחד. הרכב זה אופייני לאוויר הקרוב לכדור הארץ בכל מקום – מעל המדבר ומעל יערות הגשם. גם אם נוצר במקום מסוים באופן רגעי ריכוז גבוה יותר של אחד הגזים הרי שאם יש תנועת אוויר חופשית אז מהר מאוד הריכוזים משתווים ומקבלים מצב של שיווי משקל בריכוזים המוזכרים. למרות שהחמצן מהווה רק חמישית מהאוויר אנו מצליחים להתקיים וגופנו מותאם לתנאים אלה. גם ריכוז גבוה יותר של חמצן באוויר וגם ריכוז נמוך יותר עלולים להיות מסוכנים לנו. 

 במקומות סגורים, בהם אין זרימה חופשית של אוויר, יכול להשתנות הרכב האוויר עד כדי סכנה לבני האדם הנמצאים שם. בעיקר מסוכן הדבר בחדרים אטומים בהם שוהים בני אדם זמן רב. ככל שהם נושמים שוב ושוב את אותו אוויר עולה ריכוז הפחמן הדו חמצני ויורד ריכוז החמצן באוויר החדר. סכנה בתנורי חימום תנורי חימום, בעיקר תנורי נפט, גז ואלה המוסקים בעזרת עצים גורמים לשינוי ניכר בהרכב האוויר בחדר שבו הם פועלים. הם פולטים כמויות גדולות של פחמן דו חמצני ולעיתים גם פחמן חד חמצני שהוא גז רעיל ביותר. כל חורף מתרחשות תאונות קטלניות כתוצאה מהשארת תנור חימום בחדר סגור ובו אנשים. חשוב להשאיר חלון פתוח כשמפעילים תנור חימום כזה כדי להבטיח תחלופת אוויר עם זה שבחוץ.  גופנו משתמש בחלק מהחמצן שאנו שואפים, כדי להפיק אנרגיה. החמצן מגיע לתאי הגוף וביחד עם הסוכר מהמזון מביא להפקה של אנרגיה זמינה לגוף. במהלך הפקת האנרגיה נוצר פחמן דו-חמצני, הוא עובר לדם, מובל אל הריאות ואנו פולטים אותו החוצה, בנשיפה. לא כל החמצן שבאוויר נקלט על ידי הגוף. אנו רואים שבאוויר השאוף יש כ 21% חמצן ובאוויר הנשוף יש כ 16% חמצן.